הגיע אלי זוג.
מיד כשהם התיישבו ניכר על פניהם המתח שביניהם,
עוד לפני שהכרנו ועוד לפני שהסברתי להם
שאיני מאפשר לעסוק בהאשמות ובתלונות מהעבר,
הם שפכו את לבם ואמרו שהם באו אלי בעצם
כדי להתגרש ולא בשביל שלום בית.

כדי להפיג את המתיחות, עניתי להם:
"אני מצטער , לא אוכל לעזור לכם להתגרש , משום שאני רשום באיגוד הקבלנים כקבלן בניין ולא כקבלן הריסות..."
ניצלתי את החיוך הקל שעלה על פניהם והמשכתי באותו קו של אמירות חשובות במסווה של הלצה.
"אני יודע מי שידך ביניכם" אמרתי.
"זוכרים מי השדכן שלכם" השתררה שתיקה של הרהור , ואז הבעל אמר: "זו היתה אחותך"
ואשתו אמרה: "לא בדיוק, זו היתה חברה של אחותי שהציעה לשדך בינינו , ולכן אחותי פנתה אליך.

ה"שדכן" שלכם לא טעה
שמחתי שהמתח התפוגג קמעא, והמשכתי לשאול:
"אתם בטוחים שאלה הן השדכניות שלכם?"
האיש היה בלי כיפה, האישה ללא כיסוי ראש,
אבל האישה ירדה מיד לסוף דעתי ואמרה
"כמובן הבורא הוא ששידך בינינו."

המשכתי ושאלתי אותה
עד כמה את מאמינה שבורא עולם שידך בינכם...

"דרגי את מידת האמונה שלך שהוא השדכן בין אחד לעשר",
ביקשתי, והיא ענתה מיד – "עשר".
פניתי לבעלה, להזכירכם בלי כיפה, ושאלתי:
"האם גם אתה מאמין שבורא עולם שידך בינך לבין אשתך?"

הוא ענה שכן והוסיף שאחותה וחברתה היו רק שליחות של הבורא.
ואז אמרתי לשניהם:
"מכיוון שאתם מאמינים באופן מוחלט
כל כך שבורא עולם שידך ביניכם,
אני שואל אתכם:
האם יכול להיות שבורא עולם טעה בשידוך שלכם?"

האישה ענתה מיד שבורא העולם לא טועה אלא אנחנו טועים,
והבעל הוסיף שמי שטועה הם אנחנו, ביחס שלנו זה לזה....